בין חירות לעצמאות: שאלה של בחירה אישית והורית

בפעם הקודמת, דיברתי על מנהיגות בניהול והקשרה למנהיגות הורית.

בימים אלה, שלאחר חג החירות וקודם ליום העצמאות, אני רוצה להתייחס למושגים הללו אשר כל אחד מהם מהווה ערך בפני עצמו, והקשרם לפרטי, לאישי, וגם ל...הורי.

 

אנו חוגגים את חג החירות כסמל ליציאה מעבדות וראשית התהוותנו כעם חופשי.

את חג העצמאות אנו חוגגים כעם ששב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות והפיכתנו לריבון.

 

אך דומה, שברמות הפרטיות, מושגים אלה נלקחים כמעט כמובן מאליו ולא ברור לחלוטין עד כמה אנו אכן חיים ברמה האישית והפרטית כבני חורין וכעצמאיים באמת.

 

למשל: מה באמת מניע אותנו לפעול ולבצע בחירות משמעותיות מבחינה אישית?

באיזו מידה מחשבותינו, תפיסותינו, והנחות היסוד שלנו "מנהלות" את מוחנו ולמעשה מהוות סוג של "כבלים" לאותה חירות אישית?

האם אנו מודעים לכבלים הסמויים מן העין שמקורם בהתניות חברתיות, ציפיות ודרישות הכובלות אותנו שוב ושוב לעבר מקומות רחוקים מרחק רב מן האותנטיות שלנו ?

 

להערכתי, פשפוש כן, אמיתי ונוקב ימחיש לנו לא רק שאין בנו ממש חירות ועצמאות כפי ש"רוצים שנחשוב" שישנה ב"חברה דמוקרטית" "שוויונית" ו"ערכית", אלא שכבלינו רבים וכבדים יותר מאי פעם.

למעשה, מדובר בכבלים שהולידו "העבדות החדשה", התחרות הבלתי פוסקת שחדרה לכל בית, המאבק הסיזיפי לצורך עמידה בדרישות חברתיות ועוד. כל אלה, במעטפת יוקרתית של "עצמאות אישית", "קריירה" ו"טיפוס מרתק" במעלה הדרגות החברתיות..

 

עם תמונה זו אנו מגיעים לילדינו. אנו, ההורים החדשים, הפוסט מודרניים, ומבקשים לסייע לילדינו לבחור נכון כך שיהיו לעצמאים מחשבתית ובני חורין אמיתיים ותורמים לחברה.

 

אלא שאז, אנו נפגשים עם "נוער מנותק מאתנו" שעיקר "חירותו" מתמקדת בבהייה בחלל הצג התכלכל שלפניו, ועיקר פועלו בהתניותיו החברתיות והציפיות ממנו..

למעשה, מדובר בעבד חדש הנרצע עוד יותר לדרישות החברה ולהתניותיה..

 

התחכום הנורא הוא שהכל ב"מעטפת דמוקרטית" של "חירות אישית" ו"עצמאות".

 

למעשה, זו אחת התקופות המצומצמות ביותר מן הבחינות האלה דווקא.

מעולם לא הייתה סמכות הורית מצומצמת כל כך, זמן פרטי להנאות ולפנאי – דל כל כך ועצמאות מחשבתית החפה מהנחות יסוד שגויות – קטנה כל כך...

 

תחשבו על זה –  באופן חופשי ועצמאי ככל האפשר ...

שלכם,

אורית פרץ.